בטיחות בעבודה – על מי חלה האחריות?

תאונות עבודה העלולות לגרום לנזק לרכוש, לפגיעות בעובדים ולאובדן חיי אדם הן חלק בלתי נפרד מעולם התעסוקה. כדי לצמצם עד למינימום את תאונות העבודה, נדרשים המעסיקים וארגונים לפעול לפי חוקים ותקנות קפדניים. אם לא ינהגו לפי החוק הם עלולים להיתבע בתביעה פלילית וגם בתביעת נזיקין.

בטיחות בעבודה – מהי האחריות חלה על המעביד

באופן כללי האחריות לשמירה על בטיחות העובדים חלה על המעביד או על תופש המפעל. תופש המפעל יכול להיות בעל המפעל, המעסיק, או גם כל אדם אשר אינו בעל המפעל, אך בפועל הוא מנהל אותו. בחברה או בארגון האחריות על הבטיחות בעבודה חלה על כל אחד מהשותפים או המנהלים או הפקידים האחראים בחברה על תהליכי העבודה.

בפקודת הבטיחות בעבודה (סעיף 222), נכתב: חברה, אגודה שיתופית או כל חבר-בני-אדם אחר שעברו אחת העבירות לפי פקודה זו, רואים כאחראי לעבירה גם כל מנהל, שותף או פקיד אחראי של אותו חבר-בני-אדם, ואפשר להביאו לדין כאילו עבר הוא את העבירה, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ונקט אמצעים סבירים למניעת העבירה.

חוק החומרים המסוכנים קובע  כי "כל מנהל פעיל בתאגיד, שותף או פקיד האחראי על התחום שבו בוצעה העברה" חייב לעשות את המרב כדי למנוע עברה על חוק החומרים המסוכנים ולמנוע את סיכון חיי העובדים. אם הפרו העובדים את החוק, תחול האחריות גם עליהם. בעל המפעל ייפטר מחובת האחריות רק כאשר הוכיח כי נקט בכל האמצעים הנדרשים, אך העובד הפר את חובת האחריות המוטלת עליו כמו למשל אי לבישת ציוד מגן אישי ועוד.

בטיחות בעבודה – מהי האחריות של ממונה הבטיחות בעבודה

בכל מפעל המעסיק למעלה מחמישים עובדים חייב תופש המפעל למנות ממונה בטיחות ולשתף אתו פעולה. תפקידו של ממונה הבטיחות הוא לתת ייעוץ מקצועי למנהלים באשר לזיהוי ולהערכת הסיכונים במקום העבודה. עליו לוודא שהעובדים מודרכים כראוי וליידע את המנהלים והעובדים בכל הדרישות לשמירת הבטיחות והגהות בעבודה. על ממונה הבטיחות חלה חובה לוודא שנעשה שימוש בציוד מגן אישי תקין, תיקני ומתאים לייעודו, לוודא  הדרכות ותרגילי בטיחות בקרב העובדים.

בטיחות בעבודה – על אחריות העובדים

על אף שעיקר האחריות חלה על תופש המפעל, גם על העובד מטיל החוק חובות ואחריות. אם סופקו לעובד אמצעי בטיחות עליו להשתמש בהם, הוא חייב לשמור על ציוד המגן האישי שניתן לו, אם התגלה בו פגם או נזק עליו לפנות למנהל הישיר, להתריע על הפגם ולדרוש את החלפתו.

העובד חייב להודיע למעביד או לממונה הבטיחות על כל גורם סיכון המתגלה לו בעת העבודה. אסור לו לפגוע במזיד באמצעי הבטיחות ובמפעל ולעשות, ללא סיבה סבירה, כל פעולה העלולה לסכן את העובדים.

אסור לעובד לאכול או לעשן בכל מקום שבו מבוצעת העבודה בפועל (אולמות ייצור, סדנאות, מעבדה וכדומה), הוא יכול לעשות זאת רק במקומות ייעודיים שהוקצו למטרה זו. עליו לנקוט בכל אמצעי הזהירות, כפי שמחייב החוק  באשר לחשיפה לחומרים מסוכנים ולקרינה מייננת.

בטיחות בעבודה – מה אומר החוק?

בהתאם לדיני הנזיקין, אם נגרם נזק לאדם, הוא רשאי לתבוע פיצויים מהגורם שהפר את החוק והיה אחראי על גרימת הנזק. בכל מקרה של תאונת עבודה שבה יש חשד לאי מילוי דרישות החוק, יפתח מנהל הבטיחות בחקירה, אם יעלו חשדות לרשלנות נגד תופש המפעל, תגיש המדינה תביעה פלילית נגדו. נוסף על התביעה הפלילית, עלול המעביד להיתבע גם בתביעת נזיקין על ידי העובד שנפגע בתאונה.

לפי חוק העונשין, סעיף 304, כל מי שגורם שלא בכוונה למותו של אדם מחוסר זהירות,  שאינו בגדר התרשלות פושעת, צפוי לשלוש שנות מאסר. אם יוכח כי העובד התנהג בצורה רשלנית שגרמה לתאונה, עשוי בית המשפט להפחית מעונשו של המעביד.

המידע הכלול במאמר זה – כללי ואינו מהווה תחליף לקבלת חוות דעת מקצועית. אף כי נעשה מאמץ למנוע אי דיוקים, ייתכן שנפלו במאמר טעויות. לפיכך השימוש במידע הכלול במאמר הינו על אחריותו הבלעדית של המשתמש ומוזי בוטון בטיחות ואיכות הסביבה בע"מ לא תהא אחראית בצורה כלשהי לתוכנו או לשימוש בו.