כל האמת על תאונות עבודה בענף הבנייה

בשנת 2008 נכנסה לתוקף תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה) התקנה כוללת דרישה להכשרה והסמכה של עובדי גובה על ידי מדריך בטיחות גובה מוסמך.

מדי שנה, מגיש מרכז המחקר והמידע של הכנסת, דו"ח על תאונות עבודה בענף הבנייה. מידי שנה מגיש מנהל הבטיחות, במשרד הכלכלה, דו"ח מפורט על תאונות עבודה בישראל, בשיתוף עם הביטוח הלאומי.
מאת: מוזי בוטון (M.Sc MBA)*, מומחה לבטיחות וגיהות בעבודה

טבלה המרכזת את נתוני ההרוגים משנת 2000 עד שנת 2015

שנהמספר הרוגית בתאונות עבודהמספר הרוגים בענף הבנייהאחוז

בשנת 2008 נכנסה  לתוקף תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), התשס"ז-2007, תקנה משמעותית מאד שהתה אמורה להוריד את מספר הפצועים וההרוגים באופן משמעותי. התקנה כוללת דרישה להכשרה והסמכה של עובדי גובה על ידי מדריך בטיחות גובה מוסמך. היא דורשת עבודה עם ציוד מגן אישי תקין תיקני ומתאים לאופי העבודה. היא כוללת הנחיות ברורות לעבודה על סולמות, במות הרמה, מנופי סל, פיגומים בכלל זה פיגומים ממוכנים, קונסטרוקציות, גגות ועוד.

בעקבות התקנה, נבנו בתי ספר לעבודה בגובה, נמכר ציוד עבודה בגובה במיליוני שקלים כל שנה, עובדים רבים עוברים הכשרות בטיחות לעבודה בגובה, על פי דו"ח תאונות עבודה בענף הבניין של מרכז המחקר בכנסת מתאריך 14.12.2015: "מנתוני מינהל הבטיחות, גורם הפגיעה השכיח ביותר בענף הבניין בשנים 2015-2010 הוא נפילה מגובה: הגורם למותם של כ– 53% מההרוגים (98 הרוגים).

נתונים אלה תומכים את הנתונים כפי שהוצגו בטבלה למעלה. מהנתונים ומהטבלה למעלה ניתן לראות שלכניסתה  לתוקף תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), התשס"ז-2007, אין שום השפעה על מספר ההרוגים בענף הבנייה, וכן לא על מספר הפצועים. נתונים אלה קבועים לאורך שנים, דוחות מוגשים כל שנה על ידי כל הרשויות המוסמכות, אך שום דבר לא נעשה.

אז בכל זאת, מדוע אין ירידה במספר ההרוגים והפצועים בענף הבניין:

1. רוב המועסקים בענף הבניין הינם עובדים זרים או פלסטינים, או אוכלוסייה ממעמד סוציואקונומי נמוך. אוכלוסיות אלה אינן "מעניינות" את הציבור הרחב.
2. אתרי בנייה בארץ מוחזקים ברמה ירודה ביותר, ללא שום התייחסות לדרישות החוקים, התקנות, ללא שום התייחסות למפגעים, לסיכונים ולסביבה.
3. האחריות החוקית על בטיחות העובדים באתר הבנייה חלה על "מנהל העבודה" מתוקף תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988. מנהל עבודה הינו תפקיד סטטוטורי, המושט על אדם אחד, שהינו שכיר של הקבלן הראשי. קיים כאן ניגוד עניינים משמעותי. מצד אחד, האחריות החוקית על בטיחות העובדים חלה על מנהל העבודה, מצד שני, הקבלן הראשי, שהינו מנהלו הישיר של מנהל העבודה, ושיש לו אינטרס להרוויח כמה שיותר כסף, מפעיל לחץ עצום על מנהל העבודה במטרה לקדם את האתר כמה שיותר מהר ולהוציא כמה שפחות כסף. לעיתים הקבלן נותן למנהל עבודה להיות אחראי על מספר אתרי בנייה. כך שאין ספק שבמצב זה, מנהל העבודה אינו יכול באופן אובייקטיבי לאכוף כראוי את הבטיחות באתר הבנייה.
4. קשה למצוא בארץ אתר בנייה שעומד בדרישות החוקים והתקנות בנושא הבטיחות, הסיבות לאי קיום החוקים בנושא הבטיחות תמיד קשורות לכסף וזמן. והמשמעות יותר פצועים ויותר הרוגים.
5. מנהלים רבים אינם יודעים כלל את דרישות הבטיחות באתר הבנייה, וגם אם הם יודעים הם מתעלמים מדרישות אלה, לטובת רמת רווחיות של הקבלן הראשי.
6. השימוש בציוד מגן אישי באתרי בנייה, אשר אמור לשמור על שלומם ובריאותם של העובדים, נעשה באופן די רשלני. הפיקוח והבקרה על השימוש בציוד זה אינו נעשה כראוי – נדגיש, כל עובד שנופל מגובה, לא השתמש כלל או כראוי בציוד המגן האישי.
7. הדרכות בטיחות לעבודה בגובה, לא מעט קבלנים ומדריכי בטיחות, "סוחרים" בתעודות וברישיונות לעבודה בגובה לעובדי הבניין. הקבלן לא רוצה לבזבז זמן על הדרכה, ואילו מדריך הבטיחות מקבל כסף ללא עבודה, רק תמורת "אישורי הדרכה". תופעה זו רחבה מאד ככול שקבלן הבנייה קטן יותר. כך נוצר מצב בו עובדים רבים העובדים בגובה, באתרי בנייה ללא הדרכה כלל, אלא עם "אישור הדרכה" – מזויף.
8. אגף הפיקוח של מנהל הבטיחות שבמשרד הכלכלה – כמות מפקחים של מנהל הבטיחות באתרי בניין אינה מספקת כלל, מערכת מסואבת ומסורבלת אינה מאפשרת להביא מפירים חוק, באופן מידי לבית משפט. כך נוצר מצב בו חקירות של מפקחי עבודה נעשות רק על תאונות קשות מאד או על תאונות מוות.

אודות מוזי בוטון – מומחה בטיחות כ- 20 שנים, בעל ארבעה תארים (MBA M.Sc.), כולל תואר שני בניהול והנדסת בטיחות. מרצה במוסד לבטיחות ולגהות, במכון התקנים, במכללות וארגונים רבים. מומחה לבנייה של מערכים לניהול הבטיחות וניהול הסיכונים, מדריך בטיחות בגובה, מוביל בארץ את המחקרים על הקשר בין בטיחות לאיכות או הבטיחות כעניין עסקי, מומחה של בתי משפט.